ביום ראשון הקרוב – השישה לפברואר יחול היום שנתי של האו"ם נגד מילת נשים. היום מכונה בכותרת שנשמעת כל כך טוב "יום אפס סובלנות כלפי מילת נשים".
לא מדובר בתופעה נדירה – מדובר במאות מיליוני נשים שעוברות את ההתעללות המכונה "מילת נשים". הערכות של האו"ם הן לדוגמה שבמצריים יותר מ 90 אחוז מהנשים נימולות. במילים אחרות מדובר בכמעט 40 מיליון נשים רק במצריים. הנזק בטקס הזה הוא חמור מאוד לאישה ותלוי בהיקף הטלת המום שהיא עוברת - ישנם ארבעה סוגים של מילת נשים ולא אכנס לתיאור גרפי מידי בטקסט הזה (וגם כואב לי מידי לכתוב על כך).
אבל מילת הנשים היא רק סימפטום. במדינות רבות בחירה של האישה לגבי לבוש, עם מי להתחתן או במה לעבוד היא חלום רחוק ומסוכן. חלום שיכול לעלות במוות.
עוד "יום בין לאומי ל..." הוא לעג לרש. האו"ם והעולם המערבי כמעט ולא מתגייסים למען ארגונים מקומיים שמנסים לשנות את המצב והם נשארים לבד. אין לדוגמה שום סנקציות למדינות שבהן אפליית נשים היא חלק מהחוק. פה צריך להיות המוקד האמיתי של המאבק של כולנו, גברים ונשים למען חופש לנשים בעולם. במקרים רבים המאבק הפמיניסטי בארץ ובמדינות מפותחות אחרות הופך ממאבק צודק לשוויון לנשים לפמיניזם ראדיקלי, שבוחר להתעלם מהמקומות הקשים ביותר היות ופחות נוח לעסוק בהם.
גם אני נמצא בסירה הזו. כחבר בוועדה לשוויון מגדרי תמכתי בכל פורום אפשרי בקידום שפה שוויונית, אבל האמת היא שקל לי יותר לדבר על שפה שוויונית מאשר לסייע לנשים מתנועות פמיניסטיות במדינות שבהן הן מוצאות להורג. מתי לדוגמה ראיתם הפגנה או פעילות של ארגוני זכויות נשים נגד פוליגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בדרום.
גם על הנושא הזה לא היה קל לי לכתוב וכשהתייעצתי עם אחרים אמרו לי שזה מורכב מידי לקבוצה ושכדאי לוותר על העיסוק בזה. אבל זה שלא מדברים על נושא לא הופך אותו לפחות נורא אלא ליותר נורא. בעולם שסביבנו חיות נשים שיציאה ללימודים או אפילו רצון להתלבש בחופשיות יכולים לגרום במקרה הטוב לנידוי ובמקרה הרע למוות – זה המאבק האמיתי שהעולם עדיין לא הפנים, בחזית המאבק למען זכויות נשים.
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.
Comments