הכוח של תחושת הערצה:

בטיול בוקר עם הכלבה, תוך כדי שיחה טלפונית יומית עם חברה טובה, ראיתי את המבט שמיד גרם לי לחייך ולשריריי הפנים שלי להתרכך.

היא הסתכלה לה לעיניים והיה ברור שהיא כולה איתה ושעבורה היא הדבר המקסים ביותר בעולם, שהיא ממלאה את עולמה. הן היו אם ובת שיצאו לגן שעשועים במושב והמבט של האם היה מלא בהערצה עיוורת. הערצה הייתה עיוורת כי היא לא נובעת ממעשה כלשהו. הבת לא הייתה צריכה לנגן בצ'לו או לעשות תעלולים אקרובטים. האופן שבו היא טיפסה על המתקן היה ממש מספיק, והיה כל כך יפה בעיני האם שהיא הייתה מרותקת.

יש אנשים שיודעים לייצר באופן טבעי את התחושה הזו. מיד נזכרתי בדודה שירה. בכל פעם שהיא מקשיבה לך אתה מקבל בדיוק את אותה התחושה, שעבורה כרגע, ברגע הזה שבו היא מקשיבה לך, אתה הדבר המקסים בעולם וכל מה שאתה עושה כל כך יפה בעיניה שהיא מרותקת. שירה רואה באופן אוטומטי את היופי והגדולה במה שאתה עושה.

היכולת לספק לאנשים את התחושה הזו חיונית עבורם. היא זו שיוצרת עבורם בית ובסיס בטוח. היכולת הזו היא לדוגמה אחד הכלים החשובים בין בני זוג. האם בן/בת הזוג שלכם מרגישה שאתם מעריצים אות/ה? אם הייתי שואל אותם בשיחה הכי כנה שאפשר לתאר, האם הם היו אומרים לי שאתם מלאים בהערכה למה שהם עושים ואיך שהם עושים? האם היו אומרים שמה שאתם עושים מרתק אתכם? הם היו אומרים שהם תופסים אתכם כאדם מלא בתכונות מדהימות?

ולסיום, אם אתם חושבים שבן הזוג צריך לעשות משהו מדהים כדי לזכות ביחס הזה (לנגן בצ'לו ולעשות אקרובטיקה?) אתם טועים. זה לא הוא זה אתם. בכל שישי המשפחה שלי שרה לפני הקידוש "אשת חייל". ובשורה "רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה" כולנו מסתכלים לאמא ישירות בעיניים. את עלית על כולנו. את שלנו. בשבילנו את הכי גדולה ומדהימה.

לא רק לי המבט הזה גורם לחיים ולשריריי הפנים להתרכך. זה כוחה של אהבה אמתית.

הרבה אהבה לכולם.

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.