יש שקרים שאם חוזרים עליהם מספיק פעמים הם הופכים למציאות.

אני והילדים שלי חובבים של מארוול, וראינו ביחד בקולנוע את "שומרי הגלקסיה 2". בסרט יש איש-עץ שמת ונשאר ממנו רק ענף שהם שותלים והוא גדל מחדש. בהתחלה הוא ילד-עץ מצחיק ושובב, אחר כך הוא גדללנער-עץ שיושב עם הגב לכולם ולא מוכן לדבר עם אף אחד, ואז כשפונים אליו הוא מגדף וכולם כועסים עליו.

אתם מבינים? המרד של גיל ההתבגרות הוא כל כך ברור מאליו עד שברור שאפילו חייזרים עצים חווים אותו – זו מציאות כל כך טבעית, שאפילו בכוכבים אחרים זה מה שקורה.

אבל מדובר בשקר.

בכל גיל יש אתגרים. בכל גיל יש ילדים שמורדים ורבים עם ההורים או הסביבה. לגיל ההתבגרות יש התמודדויות משלו – מיניות, ספרציה מההורים, בנייה של זהות ועוד. קל לבלבל את האתגרים האלה עם הרעיון המערבי אמריקאי של מרד הנעורים.

אם תקראו על שבטים אחרים או על תרבויות עתיקות תגלו שבכולם יש טקסי מעבר והתבגרות – גיל ההתבגרות קיים בהם. אבל לא תגלו בהם מרד נעורים. לא בסיפורי האחים גרים, לא בתנ"ך, לא בעלילות גילגמש, לא באיליאדה ובאודיסאה ולא בסיפורים של שבטי לקטים-ציידים.

הכוונה במרד נעורים היא לא לוויכוח או לקושי בהתבגרות – כל זה קורה גם עם ילדים וגם עם מבוגרים בכל גיל, הכוונה היא לוויכוחים וצעקות אין סופיים, התנהגות מזיקה ומסוכנת, חוסר דיבור עם ההורים וכו'.

כשאני שואל סטודנטים מי "מרד" בילדות ומי לא, מתברר לרוב שבערך שני שלישים מהסטודנטים אומרים שהיו לאורך רוב גיל ההתבגרות ביחסים טובים עם ההורים, ולא חוו איתם ריבים או קשיים מיוחדים.

מרד הנעורים של גיל ההתבגרות הוא ממש לא הכרח. בהרבה מקרים הוא תוצאה של קושי בגבולות, שפשוט התעצם ככל שהילדים התבגרו והפכו למפותחים ומתוחכמים יותר.

אבל אפקט פיגמליון, אותה נבואה שמגשימה את עצמה, הוא כוח חזק. הורים וילדים לומדים מסדרות, מסרטים ומסיפורים שגיל ההתבגרות חייב לכלול מרד ובחלק מהמקרים הם פשוט נכנסים לדמות. אחרים כל כך מאמינים למיתוס עד שהם מסבירים שאם אין מרד זה מראה שמשהו לא בסדר בהתפתחות של הילד, ולכן הם אומרים שהם שמחים שהילד שלהם צועק עליהם וטורק דלתות.

יש לי היום 5 ילדים בגיל ההתבגרות. במשך שנים כשסיפרתי על השקר של גיל ההתבגרות להורים ולסטודנטים, היו כאלה שסירבו להיפרד מהמיתוס ואמרו לי "חכה חכה שתגיע לגיל הזה". אז הגעתי. כל הילדים שלי בגיל ההתבגרות ואני חושב שהיחסים שלנו מעולם לא היו טובים יותר. אין טריקות של דלתות בבית, אין צעקות וצרחות ויש הרבה שיח, שיתוף והקשבה. אני גם מרגיש שהם עוזרים לי להתפתח. הם כל הזמן מלמדים אותי דברים חדשים ושואלים שאלות שמחייבות אותי לחשוב, ולפעמים לשנות את מחשבתי והתנהגותי. יש לנו מחלוקות ולפעמים צריך גם להציב גבולות. יש להם שאלות והם חווים לפעמים גם קשיים, אבל לרוב הם מרגישים שהם יכולים להיעזר בנו כדי לחשוב עליהם.

אז בואו נגיד את זה בצורה ברורה – גיל ההתבגרות כולל הרבה מאוד אתגרים, אבל הוא ממש לא חייב לכלול את "מרד הנעורים", כפי שמציגה אותו התרבות האמריקאית. הבעיה היא שכשחוזרים על שקר מספיק פעמים, בכל סדרה סרט או סיפור, לפעמים הוא פשוט הופך למציאות.עוז גוטרן

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.