כשכפיות טובה הופכת לנורמה

לפעמים מפתיע אותי כמה כפויי טובה אנשים יכולים להיות וכמה זה לגיטימי בחברה שלנו.

לפני שנה וקצת כתבתי פוסט על פעילות משפחתית שלנו לפורים וסיפרתי שאנחנו מכינים בבית ומחלקים משלוחי מנות למבוגרים בישוב, לילדים בביתי חולים ולשוטרים.

לצד התגובות החיוביות היו גם כל כך הרבה תגובות שליליות על העובדה שאנחנו מחלקים משלוחי מנות לשוטרים.

מדהימה אותי כפיות הטובה שהפכה לנורמה בחברה שלנו. לפעמים מדברים על המשטרה ברמת זלזול ושטנה שמזכירה התייחסות לאויבים. שוטרים מרוויחים מאוד מעט ועושים עבודה קשה מאוד. המשטרה בישראל עניה באמצעים מול המשימות הרבות שלה. אז מה כל כך רע בלהגיד תודה לאנשים ששומרים עלינו?

השנה עשינו "ונהפוכו" ולאור התגובות השליליות הכפלנו את כמות המנות שחילקנו לשוטרות ולשוטרים. באחד המקרים נעצרנו ליד שוטר על אופנוע שרשם דוחות לנהגים. קראנו לו והוא הגיע בפנים חתומות. הילדים הגישו לו משלוח מנות ואמרו לו "תודה לך שאתה שומר עלינו, שיהיה לך חג פורים שמח". השוטר כמעט בכה מרוב התרגשות. "שנים" הוא אמר לנו "שאף אחד לא אמר לי תודה".

הכרת תודה היא עונג עצום ואחד ההרגלים הכי חשובים לאושר שלנו. כשהילדים שלי מוקירים תודה לשוטרים זה מחזק גם את התחושה שלהם שיש על מי לסמוך.

אז מול כל המקנטרים, שלא באים בטענות למי שמייבש את המשטרה (למרות שבישראל כמות המשימות שלה לא הגיונית ביחס לדלות המשאבים) אלא לרק לאנשים בשטח, אני מודה מקרב לב לשוטרות והשוטרים שעובדים כל כך קשה כדי לשמור עלי.

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.