למה אנחנו חוזרים על אותן טעויות

אנשי המחר, בזמן האחרון אני חושב לא מעט על התופעה הזאת –

כולנו חוזרים כל הזמן על אסטרטגיות שלא עובדות, והדבר הכי מדהים – זה שהן נכשלות לא גורם לנו לשנות אותן.

אבא כועס על הילד באותן מילים, פחות או יותר, על אותו הדבר, בפעם המאה ומצפה שהפעם הילד ישנה התנהגות, למרות שזה לא עבד ב99 הפעמים הקודמות.

אישה מעירה לבעלה על אותה התנהגות באותן מילים בפעם החמישים ומצפה שהפעם הוא יבין שהיא צודקת וישתנה.

ברור שיש הרבה מה להגיד בזכות התמדה – אם יש ערך מסוים שאני רוצה להנחיל לילד או משהו שמפריע לי בהתנהגות של אשתי אז הגיוני שאני אתמיד בהתעקשות שלי על הדבר הזה.

מצד שני – לדעתי החזרתיות הזו, לא רק שהיא לא מועילה – היא ממש מזיקה.

אם אני מעיר לילד לגבי התנהגות מסוימת פעם אחר פעם – גם אצל הילד וגם אצלי מתקבעת התפיסה שהוא באמת כזה.

למה כל כך קשה לנו לעצור ולשנות כיוון? למה כל כך קשה לנו לצאת החוצה מהסיטואציה, לראות אותה מהצד ולהבין כמה אנחנו בעצמינו חלק גדול מהבעיה?

אנשי המחר – נתקלתם בתופעה הזו? למה לאנשים שאתם מכירים זה כל כך קשה, לא רק לצאת מהמצב, אלא אפילו להכיר בו ולזהות אותו?

ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.