מחשבות שחשבנו לשתף

קושי כמאפיין של צמיחה.

השבוע הייתי בפורום שעסק במשבר העובדים בשוק העבודה הישראלי. מנכ"ליות ומנכ"לים דיברו על זה ש"לוקחים כל מי שיש לו דופק", על תקנים לא מאוישים, על עבודה שפשוט לא מתבצעת כי אין מי שיעשה אותה ועל לחץ הולך וגובר על העובדים הקיימים שמעלה בעיה של עזיבה.

אחד הדברים שהכי בלט הוא תיאור של חלק מהנוכחים לכך שהמצב מוריד מאוד את רמת העובדים שהם מכניסים, אבל לא פחות את רמת המנהלים שהם בוחרים. "אני לוקחת עובדים חלשים שדורשים ניהול הרבה יותר מורכב ומביאה מנהלים הרבה יותר חלשים שקשה להם להתמודד עם הבעיות האלה".

העברתי הרצאה על שוק העבודה העתידי ועל מחוברות ארגונית והקשבתי לקולות ולאמירות. כל האמירות היו אופטימיות בעיני. כן, קיים קושי עצום בשוק היום והוא נמשך כבר לא מעט זמן. זה לא רק בתחום אחד, זה בכל התחומים: חסר מורים, חסר רתכים, חסר מתכנתים, חסר מלצרים, חסר פועלים, חסר טלפנים. בקיצור חסר הכל. זה פוגע בעסקים, זה מקשה על המשק וזה פוגע בצמיחה של כולנו.

אז למה זה טוב? כי בעיני זה מאפיין של משק שנמצא כל כך הרבה זמן בצמיחה. ההתרחבות הכלכלית פשוט הגדילה מאוד את הביקוש לעובדים ואפילו הילודה הסופר גבוהה לא מצליחה להדביק את הביקוש. בנוסף בטווח ארוך זה בעיני מפעיל לחץ לשדרג את כוח העבודה. ארגונים עושים יותר ויותר הכשרות מקצועיות לעובדים חדשים וקיימים ובעיני איכות כוח העבודה בישראל עולה מאוד. זה גם מפעיל לחץ גדול לייצר אוטומציה בכל תחום שבו ניתן לוותר על כוח אדם וכך מעלה לאורך זמן את הפריון. בנוסף המצב הזה גם מעלה את השילוב התעסוקתי של מגזרים שהיו פחות בפוקוס של מעסיקים בישראל וכך מעלה את השילוב החברתי והכלכלי שלהם.

לפעמים גם קושי הוא גם סימן לתהליך חיובי של צמיחה והתפתחות.

עוז גוטרמן ניב פרן

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.