"להקשיב באמת זה מפחיד מאד, כי אתה עלול למצוא שאתה טועה", המשפט הנהדר הזה של מיכה גודמן האהוב עלי, נמצא בבסיס המשבר שחווה היום החברה הישראלית.
אני אוהב להקשיב עד הסוף לנאומים ולעמדות של כל הצדדים, וחשוב לציין שהצדדים עצמם לא מרבים לעשות זאת. שר המשפטים יריב לוין, למשל, אומר גם דברי טעם, ואני מוצא את עצמי מסכים עם חלק מדבריו. למשל, ההתנהלות של המערכת המשפטית לפרקים היא בעייתית מאד עד כדי השתנה מהמקפצה. ונדרשת רפורמה עמוקה במערכת המשפט.
מצד שני הרפורמה המוצעת אגרסיבית מדי ונותנת כוח רב מדי לרשות המבצעת (שגם ככה, עקב צורת הבחירות בישראל, שולטת גם ברשות המחוקקת).
והבעיה האמיתית היא שאין הקשבה ואין אמון, ולכן גם אין שיח, סתם סיסמאות אגרסיביות שמופרחות לאוויר בלהט יוקד וצדקני. ולהט יוקד וצדקני נותן תחושה טובה של כוח אבל נדיר שהוא בונה אמון ושיח. פעם האמנתי שכל הצדדים רוצים בטובת המדינה, זה אומר שאולי דעותיהם אינן מקובלות עלי, אבל כוונותיהם כן. היום? לצערי כבר לא פשוט לי להגיד את זה, ואני תוהה אם הבעיה היא אצלי שאני צורך יותר מדי תקשורת.
אז פה בקבוצה אנחנו מקדמים שיח אחר, מי בינינו באמת קרא את הרפורמה המוצעת? מי יכול באותה נשימה לתת נקודות טיעון טובות לשני הצדדים? זה מה שחכמי התלמוד ידעו לעשות, באמת לייצג את שני הצדדים לעומקם. זו המסורת היהודית האמיתית בעיני. אגב, זה שאני יודע ומכבד את הטיעונים של הצד השני לא אומר שאני לא אהיה אקטיבי ואפעל בכל יכולתי כדי שדעתי תתקבל, אבל זה ייצר חברה אחרת ושיח אחר, ואולי יחזיר קצת מהאמון שאבד.
אשמח לדעתכן ודעתכם, אין לי בעיה גם עם אמירות פוליטיות כל עוד הן לא מתלהמות, ובשאיפה מגובות בטיעון.
שנחייה פה ביחד חיים טובים בחוסר הסכמה עוד שנים רבות...
ניב ועוז מזמינים אתכם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של אנשי המחר.
https://did.li/BLhrl