פרופ' ליסה פלדמן מספרת על דייט שהיה לה כשהייתה תלמידה בקולג'. תחילה היא לא רצתה ללכת כי הרגישה שהיא לא נמשכת לבחור, אבל בסוף הסכימה לנסות. בדייט להפתעתה היא הרגישה בשיחה איתו שהיא מסמיקה ושהלב שלה דופק. "כנראה שכן יש לי משיכה אליו" היא אמרה לעצמה. יום לאחר מכן היא גילתה שהיא עם שפעת.
קל להראות שכולנו חווים בכל יום, בלי לשים לב, את מה שליסה חוותה. לדוגמה באחד מסוגי המחקרים הכי מוכרים והכי מרתקים בפסיכולוגיה נבדקים יושבים לבד בחדר במעבדה – בכל פעם נבדק/ת אחר/ת רואה הקלטה קצרה של ראיון עם אדם. מבקשים מכל אחד/ת מהם לדרג, על בסיס הריאיון שהם ראו, את האדם. בלי שהם יודעים חצי מהם יושבים בחדר נעים וחצי מהם יושבים בחדר ממש לא נוח (חם מידי, קר מידי, עם רעש רקע של מזגן (כאילו מקולקל) וכו'). אנשים במצב הלא נעים מדרגים את האדם שהם ראו כפחות נעים, כמשמעותית יותר אגרסיבי, כפחות חכם ואפילו כיותר מכוער. אבל כששואלים אותם אף אחד מהם לא מחבר בין המצב בחדר לשיפוט שלהם – כל הנבדקים מסבירים שהשיפוט שלהם של הסיטואציה נובע מ"סיבות רציונליות בלבד".
אפקטיב ראליזם הוא המחשבה שרגש הוא עדות אמינה על המציאות. במילים אחרות שאם משהו מרגיש לא טוב סימן שהוא באמת לא טוב. בגרסה שונה לאותו העיקרון – אם אני כועס סימן שאת/ה לא בסדר. הבעיה באפקטיב ראליזם היא שאנשים רואים ברגש עדות במקום אפשרות. האם רגש באמת מעיד על המציאות? לפעמים כן ובהרבה מקרים לא. יש מקום להתחשב ברגש, אבל רק כשהוא מלווה בסימן שאלה ולא בסימן קריאה.
אחד המקומות שבהם אפקטיב ראליזם יכול להזיק במיוחד הוא במערכות יחסים. אפקטיב ראליזם מסוכן כאשר בני זוג מעבירים מסר שבבסיסו אומר: "אני נפגעתי, סימן שאתה לא בסדר ותפקידך לשנות את זה". כשאנחנו פגועים או כועסים באמת יתכן שהצד השני קשור לכך, אבל הניסיון בחיים והמחקר מראים שבהרבה מקרים זה גם יכול להיות קשור למשהו לא טוב שאכלתי, לעייפות למתח שבו אני נמצא ולעשרות סיבות אחרות.
כמו שאני תמיד כותב – ידע הוא כוח. כאשר מבינים את העיקרון הזה אפשר לעשות בו שימוש לטובתנו על ידי כלים לניהול האווירה. אווירה שמחה במשרד קשורה לעבודת צוות טובה יותר. פגישות מכירה שיש בהן מעט הומור מביאות ליותר סגירות. באקדמיה אני מקדיש המון תשומת לב לניהול האווירה בהרצאות – סרטונים, הומור, דוגמאות אישיות ושיחות עם סטודנטים יוצרות אווירה טובה שתומכת מאוד בלמידה. בבית אני מקפיד על שירים ברקע ובמשרד על ארוחות משותפות, פרגון ושיתוף של הצוות. גם בעולם הזוגי חשוב ללמד בני זוג שרגש הוא חשוב, אבל צריך לבוא תמיד עם סימן שאלה.
אפקטיב ראליזם מזכיר לנו מצד אחד שמסקנות מרגשות צריך לקבל עם סימן שאלה. מצד שני אפקטיב ראליזם מזכיר לנו עד כמה ניהול אווירה חשוב ועד כמה ההשפעה שלו גדולה יותר רק מ"כמה נעים לנו".
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.