מצאתי את עצמי חושב היום לעומק על המילים הנהדרות האלו של ביירון קייטי: "רוב האנשים חושבים שהם מה שהמחשבות שלהם מספרות להם לגביהם. יום אחד הבחנתי שאינני נושמת - אני ננשמת. לאחר מכן נוכחתי לדעת, לתדהמתי, שאני גם לא חושבת - אלא למעשה נחשבת, ושחשיבה איננה דבר אישי. האם אתם מתעוררים בבוקר ואומרים לעצמכם, "אני חושב שהיום לא אחשוב"? מאוחר מדי: אתם כבר חושבים! מחשבות פשוט צצות. הן באות משום מקום וחוזרות לשום מקום, כמו עננים הנעים בשמים ריקים. הן באות כדי לחלוף, לא כדי להישאר. אין בהן כל נזק, גם אם הן מחשבות טורדניות או מחשבות שליליות, עד שאנו נקשרים אליהן כאילו הן אמת."
"אנחנו חשים סבל רק כשאנו מאמינים במחשבות שמתווכחות עם מה שיש. כשההכרה צלולה לגמרי, "מה שיש" הוא מה שאנחנו רוצים."
אנשי המחר, הננשמים והנחשבים, כמה רוגע וכמה אושר מביא לנו ההרגל של לאהוב את מה שיש – איך אתם בונים את ההרגל הזה? איך אתם מחנכים את הילדים לזה?
ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.