הרעיון בחלקו הראשון של המשפט הוא פשוט – ככל שנעלה בפרופורציה נבין שהכל חסר משמעות.
אם אסתכל על כדור הארץ מהחלל, ועוד מפרספקטיבה של כמה מיליוני שנים, זה לא רק שחיי אדם הם זניחים, כל האנושות היא זניחה. נהייה או לא נהייה, תהייה התחממות גלובלית חריפה שתייצר משבר אקולוגי שייצר אפוקליפסה... למי אכפת? מנקודת מבט של ייצור שחי עכשיו על גלקסיה הרבה אלפי שנות אור מפה, זה כל כך חסר משמעות.
במדריך הטרמפיסט לגלקסיה (ספר פילוסופיה וביקורת חברתית נדיר), העונש הכי כבד שניתן לתת למישהו הוא לשים אותו במכונת הפרופורציה – מכונה שמצליחה באמת להבהיר למוח שלך עד כמה אתה קטן וזניח ביחס ליקום. כל מי שמוכנס למכונה הזו משתגע ומאבד שפיות לנצח.
חוסר המשמעות זו תובנה בעייתית מאד, היא מייצרת מרחב שאין בו טוב ורע, ניהיליזם, הדוניזם, ושאר מרעין בישין.
אומר המשפט, נכון אין באמת משמעות, אבל אין לזה משמעות שאין משמעות – עבורך, בחיים שלך, בפרספקטיבה שלך – קיבלת את הזכות לבחור משמעות.
המשפט הזה אומר שמשמעות היא בחירה אישית של כל אחד מאיתנו. וברגע שבחרת בה, היא קיימת בחיים שלך.
שמעון פרס אמר: "אתה גדול כגודל הבעיות שמעסיקות אותך", כלומר, אם כבר אתה בוחר משמעות, תבחר משהו גדול.
ככה אני תופס את יום הזיכרון ויום העצמאות. זו עוד הזדמנות שלי להתחבר לדבר הגדול שאני בחרתי, למדינה שלנו, למאבק הנהדר והבלתי נלאה שלנו לבנות פה את המדינה הכי טובה בעולם.
אנשי המחר, איך אתם מתמודדים אם האתגר של מציאת משמעות? איך אתם מחנכים את הילדים שלכם?
