הייתה לי בחירה מורכבת השבוע בשיחה עם מנהלת מש"א. היא שאלה אותי מה שלומי ואני עניתי לה "מצוין"!
"אוף.." היא הגיבה "אתה והחיוביות שלך... אתה יודע זה ממש מעצבן שאתה כל הזמן מרגיש מעולה. זה פשוט מוזר."
אני מכיר אותה הרבה שנים והתלבטתי איך לענות. בסוף אמרתי לה: "את יכולה להתעצבן ואני אקבל את זה ממש באהבה, אבל ככה אני מרגיש ואם תשאלי אני אבחר להמשיך לענות בכנות."
"באמת?!" היא הגיבה מיד "אין לך בעיות אף פעם בחיים?!"
"תמיד יש" עניתי לה "אבל יש לי ילדים מדהימים, אישה שאני אוהב, בריאות, אני במדינה חופשית ויש לי את העבודה שאני הכי אוהב בעולם. איך זה בדיוק אינטליגנטי לא לבחור לראות את כל השפע האינסופי הזה, גם בזמן שאני משפר את מה שחסר לי?"
זאת לא הפעם הראשונה שאני נפגש בתגובות מהסוג הזה. יש אנשי שהכרת תודה, שהיא חלק חשוב מהאושר שלנו, ממש מציקה להם. איך אתם מתמודדים עם אנשים סביבכם שבוחרים מרצון לא לחיות בתחושה של הכרת תודה?
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.