שלום לאנשי המחר, לפני כמה ימים, כחלק ממסלול הליכה, טיפסנו עם הילדים לפסגה של הר מירון. השביל עובר במושב מירון ליד קבר הרשב"י. כך קרה שיצאנו מנחל עמוד הירוק והיפה ומצאנו את עצמנו צועדים בתוך רחובות המושב. הפער בין הנחל הירוק למושב היה קיצוני: הרחובות במושב היו מלוכלכים בעטיפות, בקבוקים ופיסות אשפה אחרות. הגינות נראו כעזובה וריח לא טוב עמד באוויר. מדרכות לא היו (חוץ מהמסלול לקבר הרשב"י).
המעבר ביישוב המוזנח והמלוכלך עורר דיון במשפחה על הקשר בין מראה חיצוני ובין פנימיות. מצד אחד, האנשים שאני מכיר שעוסקים בפנימיות (רוחנית, מוסרית, דתית או כל עיסוק אחר בערכים) לרוב עסוקים פחות בנראות (אין להם פנאי מחשבתי לאיפור, תלבושות, מראה וחדשנות הרכב שלהם והעיצוב של הבית). זה לא שהם לא עוסקים בכך, אבל הם עושים זאת משמעותית פחות מרוב האנשים. מצד שני יש משהו במוזנחות ולכלוך שמנוגד בעיני לעבודה פנימית אמיתית.
המחקר מראה שעיצוב הסביבה משפיע על אופן ההתנהגות של אנשים. לדוגמה, מספר מחקרים הראו שבסביבה מלוכלכת ומוזנחת אנשים פחות הקשיבו לכללים וגם פחות עזרו לאחרים. למעשה, חלק גדול מהפוסטים שכתבנו כאן בקבוצה עוסקים בעיצוב הסביבה הפיזית כחלק מתהליך צמיחה והתפתחות.
המשכנו חזרה אל החורש ועלינו בשביל לפסגה, אבל לא ממש פתרנו את השאלה. כשאני נמצא בבית"ר עילית, בטבריה או בבני ברק עולות לי בדיוק אותן השאלות. הן מציפות גם כשביקרתי במקדשים בודהיסטים או הינדואיסטים מפוארים. איך אתם רואים את הקשר המורכב הזה? האם סביבה מלוכלכת מעידה על חוסר רוחניות או משהו מקולקל חברתית? האם פאר והדר מלמדים גם הם על משהו בעייתי?
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.