top of page

מחשבות שחשבנו לשתף

כשדוקטור ג'קיל ומיסטר הייד נפגשים אצלנו במוח


כולנו מכירים את דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, את המפלצת שאורבת בתוכנו. אבל האם אפשרי להראות את זה בפועל במחקר? אז לא רק שזה אפשרי אלא שזה בסיס לפרס נובל באחד התחומים החשובים ביותר במדעי המוח היום.

שני חוקרים: מייקל גזניגה (Michael S. Gzzaniga) ורוג'ר וולקוט ספרי (Roger wolcott sperry) מבצעים מחקר על אנשים שעברו ניתוח שמסיבות רפואיות כרת את הקורפוס קלוסום. מה זה קורפוס קלוסום? לכל אחד מאתנו יש שתי המיספרות, שני חצאים של המוח, כל אחד מהם מתפקד לגמרי בנפרד כמו שני אנשים, אם תרצו, בעל ואישה בתוך המוח שלנו. אבל הם מחוברים וכל הזמן מתקשרים. כל הזמן מעבירים ביניהם מידע, כל אחד יודע מה קורה בצד השני. למה? כי יש ביניהם כבל שנקרא קורפוס קלוסום.

אבל ברגע שמנתקים אותו לא עובר יותר מידע, זאת אומרת שבתוכנו חיים שני אנשים נפרדים לגמרי שלא מסוגלים לדבר אחד עם השני בתוך אותו אדם. אנשים שעברו את הניתוח הזה חיים לגמרי כרגיל, מבחינת כולם הם מתנהגים לגמרי כרגיל. המיספרה ימין אחראית על רגל שמאל, יד שמאל, שומעת באוזן שמאל ורואה בעין שמאל.

מה שהחוקרים האלו עושו, בסופו של דבר יזכה את רוג'ר בפרס נובל ויהפוך את מייקל לאבי הנוירולוגיה הקוגניטיבית המודרנית. ומה הם עושים? נותנים מידע שונה לכל צד של המוח.

לדוגמה באחד המחקרים הם מראים לעין שמאל תמונה של שלג ולעין ימין תמונה של תרנגול. ועכשיו הם מבקשים מהנבדק להצביע עם יד שמאל איזה חפץ מתאים לתמונה. אני מזכיר לכם בצד שמאל הוצג תרנגול בצד ימין הוצג שלג ואז מבקשים להצביע עם יד שמאל. היד הזאת מחוברת למוח ימין שראה שלג ולכן היא מצביעה על כף לפינוי שלג.

לאחר מכן מבקשים מהאדם להסביר למה הוא בחר את החפץ הזה, שליטה בשפה נעשית בצד שמאל וההמיספרה השמאלית לא ראתה את התמונה ולא יודעת למה יד שמאל הצביעה על שלג, צד שמאל הרי ראה תרנגול. התשובה שהיינו אמורים לענות הזאת היא אחד - "לא יודע" זאת התשובה הנכונה היחידה, "אין לי מושג למה כרגע הצבעתי על כף לפינוי שלג".

אבל אף אחד מהנבדקים לא ענה את זה, אפילו לא אחד. למעשה הם ענו מיידית ובביטחון בכל מיני הסברים משונים שהם המציאו. לדוגמה, אחד ההסברים של נבדק היה שהוא ראה תרנגול, ובכף הזו אפשר להשתמש גם כדי לפנות לכלוך של תרנגולים.

מה המחקר הזה מראה? הוא מלמד עד כמה המוח שלנו מיומן בהצדקה עצמית. עד כמה מהר אנחנו אנחנו מאמצים הסברים להתנהגותנו ורגשותינו למרות שאין להם בסיס.

למה התעצבנת עליו? אה זה ברור, הוא מעצבן, הוא מתנהג באופן בלתי נסבל. אבל בעצם יכול להיות שהורמונים הם שגורמים לך להיות עצבני, בגלל שינה או בגלל כל גורם אחר וההתנהגות של האחר היא ההסבר השקרי שמוח מצא.

לדוגמה, שנים מדברים על קשיי התנהגות כשנולד אח חדש בגלל "איבוד תשומת הלב והמרכז בבית". אבל סטטיסטית אין יותר בעיות התנהגות אחרי לידה של אח.

המוח שלנו פשוט מעולה בלהמציא בביטחון הסברים ואז למצוא עדויות ש"מוכיחות" ומצדיקות ת ההסבר.

המחקרים האלה מלמדים אותנו שוב ושוב כמה חשוב להיות זהירים כאשר מסיקים מסקנות לגבינו ולגבי אחרים ועד כמה חשוב לבסס את מסקנות על ידע והבנה. בשבילי המחקרים האלה הם תזכורת לכך שתמיד כדאי לדבר עם סימן שאלה ולא עם סימן קריאה ולהיות פתוח לחשיבה שונה. אז תמשיכו להיות סקרנים ולשאלות שאלות.

עוז גוטרמן ניב פרן

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

דרך הבטוחה להשאיר אנשים עניים

"אתה צוחק עלי, נכון?" אמר לי השבוע איש מכירות בסוכנות רכב "הממוצע שאנשים לוקחים זה בערך 90 אחוז הלוואה". זה היה כשהייתי השבוע בסוכנות רכב, כדי לבדוק האם ללכת על ליסינג תפעולי, לקנות רכב חדש או לקנות ר

מות האמון – פוסט לא פוליטי ברובו

"להקשיב באמת זה מפחיד מאד, כי אתה עלול למצוא שאתה טועה", המשפט הנהדר הזה של מיכה גודמן האהוב עלי, נמצא בבסיס המשבר שחווה היום החברה הישראלית. אני אוהב להקשיב עד הסוף לנאומים ולעמדות של כל הצדדים, וחשו

bottom of page