בשבוע שעבר הרציתי בטלוויזיה. די מורכב להעביר ב 10 דקות משהו שלם וקוהרנטי, משהו שיהיה גם מעניין וגם מעשי. אבל בשום שלב לא מדדתי את עצמי בהצלחה של השידור. בשום שלב התגובות לא היו העיקר. כיף לקבל תגובות חיוביות (תודה גדולה לכל מי שחיזקו), אבל מול עצמי שאלתי את עצמי רק שאלה אחת – האם עשיתי את מה שצריך בכלים שהיו לי.
בחרתי להיות מחובר רגשית למה שעשיתי ולא למה שקרה. כשהגעתי הייתי דרוך ומוכן, אבל גם ידעתי שהתוצאה הסופית לא ממש משנה לי. הפוסט הזה הוא ההסבר ללמה אני בוחר בדרך הזו.
אנחנו רגילים בכל תחום למדוד את עצמנו בהתאם לתוצאות – האם סגרנו את העסקה, האם הצלחנו במשא ומתן, האם הפרזנטציה הייתה מעולה – וזו טעות.
מיקוד בתהליך הוא מועיל הרבה יותר מכמה סיבות:
א- מיקוד במה שבשליטתנו: במשא ומתן, בראיון עבודה וגם בזוגיות, הרבה דברים לא בשליטתנו. אפשר להתכונן ולעשות כל מאמץ אפשרי ובסוף להיות מופתע. אולי במשא ומתן הצד השני מראש לא רצה לסגור או הציב תנאים לא אפשריים? אולי בראיון באותו היום היינו חולים או שהמראיין היה כעוס מסיבה שלא קשורה אלינו? מיקוד בתהליך מאפשר לי להתמקד רק במה שבשליטתי – איך התכוננתי ואיך הגבתי בזמן אמת. כל התמקדות במה שלא בשליטתי היא הסחת דעת מיותרת ממה שאני יכול לשפר בו בפועל וכך היא גם מזיקה ליכולת שלי לצמוח ולהשתפר.
ב- רוגע וביטחון: כאשר המדד הוא ההצלחה, השליטה שלי בו קטנה מאוד וכך נוצרת חרדה של צפייה. כאשר אני ממוקד בהכנה אני מתעלם מכל מה שלא בשליטתי – אני ממוקד רק בהערכת המצב ובהכנה שלי אליה. כך לרוב נוצר יותר ביטחון ורוגע שמאפשר לבצע את הדברים בצורה טובה יותר וללמוד יותר להמשך.
ג- לחגוג את הדבר הלא נכון: הצלחה היא לפעמים מקרית. הצלחה יכולה להיות גם תוצאה של התנהגות שלילית ושגויה. כשהייתי צעיר יותר ולא הכרתי דבר לגבי השקעות שמתי את כל הכסף שאשתי ואני חסכנו על מניה של "טבע". תוך זמן קצר הכסף הכפיל את עצמו. בשלב הזה משכתי את הכסף לטובת השקעה אחרת. כמה חודשים לאחר מכן המניה התחילה לרדת. גאון בהשקעות? לא ממש. יותר מזל במצב של קבלת החלטות לא סבירה ואפילו מסוכנת. מהצלחה אפשר ללמוד הרבה דברים לא נכונים ומהשאלה האם בהינתן הכלים שהיו לי באותו הזמן, האם יכולתי לפעול טוב יותר? אפשר לרוב להסיק מסקנות משמעותיות הרבה יותר.
אני מתאמן כבר שנים על היישום של העיקרון הזה ומוצא שהוא כלי מעולה עבורי. לפעמים העיקרון דורש עבודה פנימית, כי כל כך קל לזרום עם התרבות סביבנו שמלמדת אותנו להיות ממוקדות רק בתוצאות.
אנשי המחר – האם סיימתם פעם תהליך שנכשלתם בו מבחינת התוצאה אבל למרות הכל הייתם גאים בעצמכם או באחרים בסופו?
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.