הגעתי שעה לפני השתלמות למורים שהייתי אמור להעביר בבית ספר בקרית אתא וישבתי לעבוד על המחשב בספריה. בשולחן לידי ישבה מורה עם תלמידה מעל ספר לימוד. הן ישבו צמודות אחרת לשנייה. התלמידה הייתה שקועה בדף והמורה בעיניה של התלמידה:
"בלי בכיינות" המורה אמרה בקול בטוח ויציב, "קדימה, תתמקדי"
"הי, בלי בכיינות" היא המשיכה "תתמקדי" ואז "את מסוגלת זה קטן עליך" ושוב "תתמקדי".
השיח הממוקד הזה נמשך ללא הפסקה. "כן, כן, יפה מאוד", "יופי, בול, כן, מצוין"
וגם "אני לא רוצה לשמוע את זה, אין קשה, יש עוד לא תרגלתי"
ואז שוב "קדימה תתמקדי" ושוב "הנה יפה, יופי, עוד אחד, כן, כן, את מסוגלת, להתמקד, גדול! יפה! יפה, קטן עליך! מעולה!"
המסרים העדינים עברו במילים וגם בדרך שהמילים עברו בין השתיים וכולן העבירו את אותם המסרים שחזרו שוב ושוב:
אין מקום להתבכיינות ורחמים עצמיים, יש מקום לעבודה קשה
אין טובה או לא טובה, יש מתורגלת או לא מתורגלת, אפשר להצליח בהכל
תתמקדי, תתרגלי, תצליחי
את מסוגלת, זה קטן עליך!
באותו רגע קינאתי קצת בתלמידה. זה היה שיעור בפרואקטיביות וב Growth mindse שיצא ישירות מספר לימוד.
אשרינו שזכינו למורות שכאלה.
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.