עם יד הלב, בפעם האחרונה שהבת שלכן חזרה עם ציון ממש גרוע למרות שהיא השקיעה, האם "ניחמתן" אותה ("לא נורא, בטח תצליחי בפעם הבאה"/"מה לעשות לא תמיד מצליחים... אני סומכת עליך שתצליחי בהמשך") או שחגגתם את הניצחון ("כל הכבוד אהובה! ככה מצליחים, עם גישה כזו תגיעי רחוק וגם הציונים יעלו בהמשך"/"יפה מאוד, הציונים עוד ישתפרו, בדבר האמיתי הצלחת ואני ממש גאה בך!")?
לא, אנחנו לא רוצים כישלונות. אבל כדי לייצר הצלחות חייבים כישלונות טובים. אסור לחגוג כישלונות גרועים וחשוב לחגוג כישלונות טובים. מה מפריד בניהם? המאמץ, היסודיות והאכפתיות. כישלונות טובים הם כישלונות שבהם הושקעה חשיבה יסודית, תכנון והרבה עבודה ולמרות זאת הסתיימו בכישלון.
כאשר "מענישים" על כישלונות טובים, באמצעות יחס שלילי, אנשים מפחדים לטעות ופחד מטעויות הוא הדרך הבטוחה ביותר לדכא יצירתיות ויוזמה. לעומת זאת, כשלצד הלמידה מהטעות והשיפור לפעם הבאה גם מפרגנים ומוציאים את מי שניסה "גדול" מעודדים ביטחון ביכולת ליזום ולהיות יצירתיים.
כולנו חווינו בזמן הקורונה "אבולוציה מואצת". אני חוקר ומרצה לארגונים ובאקדמיה על השינויים בעולם העבודה ומשבר הקורונה הביא שינויים של המומחים העריכו שייקרו בתוך 15 עד 20 שנה.
השינויים רק הופכים למהירים יותר ולכן גמישות מחשבתית הופכת לאחת המיומנויות החשובות ביותר להצלחה כעובדים וכמנהלים. אחד הכלים הטובים ביותר לפיתוח גמישות מחשבתית הוא לחגוג כישלונות. קל לחגוג הצלחות אבל חשוב יותר דווקא לחגוג כישלונות.
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.