בהרצאה השבוע הסברתי לסטודנטים על "יצירת משפכים" – על כך שאנשים שמתמידים הם לא בעלי יותר "כוח רצון" מאנשים אחרים, אלא יוצרים יותר "משפכים" - כלומר יוצרים סביבה שמכוונת אותם למה שהם רוצים.
הדוגמה שנתתי עסקה ב"זמן בלי מסכים" – זמן משפחתי בלי טלפונים, מחשב וטלוויזיה שבו נמצאים ביחד. סיפרתי שאצלי בבית הזמן הזה הוא הנסיעות המשותפות והכלל המשפחתי אומר שאין טלפונים בזמן הנסיעה, כלל שהפך את הנסיעות שלנו לאחד האירועים שהמשפחה הכי מצפה לו.
אחד הסטודנטים הגיב מיד "נראה אותך נוסע עם שני ילדים קטנים לאילת בלי מסכים".
"כבר בוצע עם חמישה ילדים" עניתי לו.
"אז אתה יודע שזה בלתי נסבל" הוא ענה בביטחון.
"כן," עניתי "לפעמים זה גם קשה. כל הדברים המאפשרים לנו לצמוח, קשים בהתחלה. זוהי המשמעות של צמיחה. בהרבה מקרים, הניסיון להימנע מקושי הוא הבעיה. קושי יוצר בשלב הראשון התמודדות, והתמודדות מניעה אותנו קדימה. כן, לקח לנו זמן למצוא את המשחקים המשותפים, את ההרגלים וגם את הפודקאסטים שאנחנו אוהבים. אבל זה בדיוק הקושי שגרם לנו לפתח את כל המנגנונים האלה."
אנשי המחר, איפה אתם התמודדתם עם קושי שלקח אתכם קדימה?
