מה אתם עונים כששואלים אתכם מה שלומכם?
יש תשובות שפשוט עושות לי רע. יש תשובות שאני לא מצליח להבין. לפעמים לא בא לנו באמת לענות וזה בסדר, אבל כשאנשים עונים בכנות ומה שיוצא מהם זה "בסדר", משהו בי מתכווץ.
אולי בגלל שאני קורא הרבה היסטוריה ואולי בגלל ההרצאות שאני מעביר לארגונים על אושר ופסיכולוגיה חיובית, התשובה הזו נראית לי כפוית טובה.
בעולם שבוא כולנו גרים בבתים, בעולם שבו אם מכירים רעב רק מיום כיפור, בחברה דמוקרטית עם מערכת בריאות מהטובות בעולם, בעולם שבו כולנו יודעים לקרוא ולכתוב ורוב גדול יכול להרשות לעצמו ללכת לקולנוע, לטייל ואולי אפילו לנסוע לחו"ל, באמת כל מה שיוצא לך מהפה זה "בסדר"?
למילים יש כוח. כשעונים שוב ושוב "בסדר" זה מה שנכנס למוח. שלומי בסדר – לא טוב ולא רע. כשעונים "מעולה" או "מצוין", מכניסים הכרת תודה לתוך הנפש.
הרגע הזה, שבו שואלים אותנו לשלומנו הוא משמעותי בהרבה ממה שאנשים חושבים. מדובר בהזדמנות לפרופורציה. מדובר ברגע שמזמין אותי לעצור את העיסוק בקטנות, באיחור לפגישה או המשימות שלא הספקתי לסיים, ולרגע אחד לחוש את השפע שבו אני מוקף.
אז מה באמת שלומי ממש עכשיו? מעולה!
