אנשי המחר, מחקר מעניין ומטריד (ששמעתי מד"ר מיכה גודמן) בדק כמה אנחנו פתוחים לדעות של הצד השני במפה הפוליטית. המחקר נעשה בארה"ב והוא שאל אנשים דמוקרטים עד כמה הם יכולים להסכים עם חלק מהדעות של הצד הרפובליקני ואנשים רפובליקנים עד כמה הם יכולים להסכים עם חלק מהדעות של הצד הדמוקרטי.
בשנת 1995 כ- 40% מהנשאלים (משני הצדדים), הצליחו להזדהות עם חלק מהדעות של הצד השני.
והיום? היום פחות מ- 5% מהנשאלים מצליחים להזדהות עם חלק מהדעות של הצד השני.
מה זה אומר לנו? לי לפחות זה אומר שיש פה תהליך נוראי של קיטוב. שאנשים הפסיקו לחשוב, זה אומר שדעות באות בחבילות. אנשים הפכו לעצלנים מחשבתית – כמה זה נוח שאם בחרתי צד אני מקבל ישר חבילה שלמה של דעות, ערכים ותפיסות עולם ואין צורך באמת לברר ולהחליט בעצמי. אחרי הכל, זה קשה באמת לחשוב על כל נושא, להיות סקרן, לחקור ולגבש דעה. איזה כיף ונוח זה כשזה מגיע מוכן – כולל ההבנה הברורה שהצד השני הוא פשוט הזוי ועוכר ישראל.
אנשי המחר, השאלה שלי אליכם היא זו – מה קרה ב 20 השנים האחרונות שגרם לתהליך המזעזע הזה? ומה אפשר, אם בכלל, לעשות היום כדי לשפר את המצב שוב?
ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.