כמעט כל הארגונים שאני עובד איתם, בטח בהי-טק, מתלוננים בלי סוף על קושי מטורף בשימור עובדים. חלקם אפילו מאשימים את הדור הצעיר שאין לו שום נאמנות, שאכפת לו רק מעצמו מקידום ומכסף – ומרגע שהוא התקבל לעבודה הוא כבר מתחיל לחפש את התפקיד הבא.
קראתי הרבה מחקרים על שימור ומחוברות עובדים, כולם מדברים על כך שאפשר במאמצים גדולים ועם הרבה מודעות להעלות בממוצע ב 30% את הזמן שעובד מחזיק בארגון לפני שהוא עוזב. (מצד אחד זה הרבה, מצד שני אם הממוצע היום בהי-טק הוא סביב שנתיים וקצת אז להעלות ל-3 שנים זה לא ממש תגלית של פרס נובל).
או כמו שמנהלת HR אחת אמרה לי: "אני עושה מה שאפשר, אבל כשמציעים לעובד מצטיין שלי 50% יותר בחברה מתחרה, שום דבר שאני אעשה לא ישאיר אותו, וזה פשוט מדכא".
אנשי המחר, מה היה משאיר אתכם בארגון שלכם גם אם ארגון מתחרה היה מציע 50% יותר?
יש דרך לייצר נאמנות אמיתית לארגון?
ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.