אנשי המחר, המחקרים על תופעת הבדידות מתייחסים אליה בתור המגפה של המאה ה-21.
הפרדוכס הידוע הוא שדווקא בעידן הרשתות החברתיות יותר ויותר אנשים מדווחים על תחושות קבועות של בדידות.
2 האוכלוסיות הכי חשופות לבדידות הן צעירים ומבוגרים – ובשתיהן אנחנו גם רואים הרעה גדולה של המצב בזמן הקורונה. (יש הבדל במחקר בין הבדידות של הצעירים שהיא בדרך כלל בדידות חברתית ולבין הבדידות של המבוגרים שעל פי רוב קוראים לה בדידות נפשית והיא מתייחסת יותר להעדר בן/בת זוג ומשפחה קרובה).
בדידות נמצאה בעלת קשר מובהק עם דיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות. מעניין לראות שזהו מעגל שמניע את עצמו בהיזון חוזר – בדידות גורמת לדיכאון שגורם לבדידות וחוזר חלילה.
חוץ מזה בדידות קשורה מחקרית גם לעייפות, פגיעה במערכת החיסון, השמנת יתר, עישון, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ופגיעה באיזון ההורמונלי. בכלל – בדידות מעלה תמותה.
במחקר שבוצע באוניברסיטת קיימברידג' על ידי החוקרים נעמי אייזנברג ומתיו ליברמן, התברר שתחושת הבדידות מעוררת במוחנו אות פיזיולוגי המקביל לכאב ומצביע על מצב מצוקה הדורש התייחסות, בדומה לרעב או לצמא.
אנשי המחר, איך אתם מסבירים את העובדה שלמרות הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות והעובדה שאנחנו מוקפים באנשים יותר מאי פעם – מגפת הבדידות רק הולכת ומתפשטת? יש לכם חיסון להציע?
"מבדידות האנשים הופכים קשים - מעטים יוצאים ממנה נשכרים,
יש הפוחד מהדממה, יש המגלה בה נשמה"
ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.