אנשי המחר, לפני מספר ימים העלתה ציפי שביט המלצה על הספר "אני ג'אז" שהקריאה לנכדה הקטן, ספר שעוסק בטרנסיות בגיל הצעיר מאד. (ילדה קטנה שמרגישה שהיא בעצם ילד והפוך).
מעבר לאין סוף תגובות מאד אלימות ופוגעניות שקיבלה על ההמלצה (פשוט מטורף כמה אנשים מרגישים נוח להיות אלימים ופוגעניים מאחורי מקלדת, שזה נושא לפוסט נפרד), אני חושב שיש פה מקום לדיון עומק.
כקבוצה שעוסקת הרבה בחינוך ילדים לעתיד, ובהסתכלות אמיצה אל המחר - אשמח לשמוע את דעתכם החכמה והלא מתלהמת - האם חינוך פרוגרסיבי בגיל הרך הוא לגיטימי? האם זו טעות גדולה להכניס מורכבויות של מגדר וזהות מינית לילדים בגיל 3 (שלדעתי גם לרוב המבוגרים שמדברים עליהן אין בהירות מחשבתית לגבי מה הם באמת אומרים), או שאולי זה חינוך לפתיחות מחשבתית אמיתית וקבלת האחר מגיל צעיר? זה יכול להציל ילדים שמרגישים שונים? או בעיקר לבלבל ילדים אחרים ולהכניס אותם ל"סרטים" שמלכתחילה בכלל לא היו שם?
כדי לא סתם לשבת על הגדר, אציין שבאופן אישי אני חושב שזו טעות, לדעתי זה הרבה יותר מדי צעיר והנושא הוא מאד מבלבל ומורכב גם למבוגרים. כמו שאני מתווך ומאד מעדן לילדים הקטנים שלי נושאים כמו מוות, רוע, פיגועי טרור ואפילו את העובדה שהם אוכלים חיות שהרגנו, לדעתי גם הנושא הזה של זהות מגדרית הוא לא מתאים לגיל הזה ופוטנציאל הנזק גדול בהרבה מפוטנציאל התועלת. מצד שני, כמו רבות מדעותי, אני שם פה סימן שאלה, ולא סימן קריאה, אשמח מאד לדעתכם בנושא.
חג חירות שמח לכל אנשי המחר
ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.