לא פעם אני מוצא את עצמי מקנא בחברי הדתיים על המוסד הנפלא הזה שנקרא "רב".
במסכת אבות נאמר לנו "עשה לך רב", זו עצה מופלאה בעיני. ואחד האתגרים הקשים של האדם החילוני (שמחוסר רב בהגדרה).
נכון, תמיד אני יכול להתייעץ עם חברים או עם אשתי, אבל בכנות - אין לזה את המשקל שיש לאותה עצה בדיוק שהייתי מקבל מאדם אותו אני מקבל כגורם סמכות.
הייתי שמח שיהיה לי רב - מישהו שאני מעריך את גדולתו כאדם, מישהו שאני יודע שתמיד רוצה בטובתי ללא אינטרסים זרים, אדם שמחזיק באותם ערכים כמוני, עם ניסיון רב במתן עצות. ובעיקר - אדם שאני מרגיש די מחוייב לבצע את העצות שלו (שזו, לדעתי, הבעייה המרכזית).
גם הרעיון היהודי הוא שאתה בוחר את הרב שלך, לא הוא בוחר אותך. אך מרגע שבחרת עליך לקבל את סמכותו (כמובן שאתה יכול להחליף רב).
אגב, יש לי מספר חברים חילוניים שעשו להם "רב". למשל, מורה לקונג-פו שמשמש בתפקיד הזה, או מרצה שהם מאד מעריכים, ואני מזהה את התועלת הגדולה שזה הביא ועדיין מביא להם.
אנשי המחר, מה דעתכם? יש בזה משהו? או שאולי נתינת הרבה כוח עליך לאדם אחר היא מסוכנת ויש לה יותר פוטנציאל להזיק מאשר להועיל? אתם נתקלים בקושי הזה כמוני או שזה לא מטריד אותכם בכלל? אשמח לחכמתכם כרגיל
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכם לראות את כל התכנים באתר הפייסבוק של מר מחר.