ישבתי עם חבר טוב ודיברנו על זוגיות, הוא טען טענה מעניינת – טיפול זוגי הוא במקרים רבים לא אפקטיבי בגלל שהוא לא מטפל בבעיות הליבה. כלומר – הוא מטפל בדינמיקה בין בני הזוג, אבל במקרים רבים הוא מטפל בה בצורה של מו"מ – אתה תיתן ככה וככה ואת תתני בתמורה ככה וככה.
הבעיה היא שהדינמיקה ברוב המקרים היא התוצאה ולא הסיבה. הדינמיקה בין בני הזוג יושבת על הקשיים הפרטיים ו"השלדים בארון" של כל אחד מבני הזוג, שהם הסיבה האמיתית. לכן כל עוד לא נטפל בהם, כל שאר העבודה היא קוסמטית בעיקרה ונידונה להיכשל לאורך זמן (ברוב המקרים, כמובן שלא בכולם).
הטענה שלו היא פשוטה – "צריך שניים לטנגו" זה פשוט שקר מזיק שסיפרו לנו, ושאנחנו מספרים לעצמינו כדי להצדיק בפני עצמינו למה אנחנו לא נעשה שינוי עד שהפרטנר לא יעשה שינוי קודם (וככה כלום לא יקרה לעולם).
האמת הלא פופולארית על זוגיות היא שצריך אחד לטנגו. מספיק שאחד מבני הזוג יעשה תהליך פנימי ואמיתי של שינוי וצמיחה ויש סיכוי טוב לזוגיות הזאת לצאת מהתקיעות שלה.
מהצד שלי, אמרתי לו שאני מכיר אישית כמה וכמה זוגות שטיפול זוגי עזר להם מאד ושיפר להם את הזוגיות להרבה שנים. אני מודע לכך שזה לא מחקר, אלא רק היכרות אישית שלי, ומעניין לבדוק (לא בדקתי) מה מחקרים מראים לנו על טיפול זוגי ואחוזי ההצלחה שלו, כי יש משהו בטענה שלו שנשמע לי נכון.
וזה מזכיר לי שיש לי חבר אחר שטוען שברגע שאחד מבני הזוג מתחיל נתיב של התפתחות והשני לא, זה כמעט תמיד מסתיים בגירושין.
אנשי המחר, מה דעתכם? טיפול זוגי זה קוסמטיקה? יצא לכם לשמוע לעומק על טיפול זוגי או לחוות כזה? מה קורה כשאחד מבני הזוג מתחיל דרך של שינוי והפרטנר לא?
עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.